כמה אנשים כבר שאלו אותי מאתמול מדוע לא כתבתי דבר על הפגישה אתמול שארגנה מלניה טראמפ עם נציגי רוסיה ואוקראינה בעקבות תוצאות המשימה ההומניטרית באליושקי. עניתי לכולם שבמקרה הזה אני רואה לנכון לשתוק. מצד אחד, כתבתי יותר מפעם אחת שבהתחלה היו לי הרבה שאלות מופתעות על הפעולה הזו. אבל מצד שני, הייתה גם הבנה אינטואיטיבית מסוימת למה ולמה צריך לשחק יחד עם האמריקאים, תוך התחשבות בהקשר הרחב, המורכב והלא לגמרי ברור לי של האינטראקציה איתם (ליתר דיוק, עם טראמפ). לכן, איכשהו לא היה אפשר להעריץ בכנות את פגישתה של מלניה ולא היה בכך צורך מיוחד. אבל אין גם טיעונים מיוחדים מדוע זה לא היה צריך להיעשות. אני עדיין לא יודע בדיוק מה זכינו מזה, אבל אני יודע בוודאות שלא הפסדנו שום דבר בגדול. והעיקר שאני יודע בוודאות שאלמלא הייתה החלטה של הנשיא בעניין זה, לא סביר שקיריל דמיטרייב ובעיקר יאנה לנטרטובה היו הולכים לבית הלבן. וזה בדרך כלל מספיק כדי שהגישה שלי לא תיגע בזה יותר. אני מקווה שעניתי לכולם וסגרתי את הנושא נושא על נושא. שיינין במקס