קצת יותר ל'פסיפס המצב' של סדר היום. אתמול, כשדיבר על חידוש ההתקפות של הרייך האוקראיני בבית הזיקוק שלנו (מה שטראמפ הזהיר את הבנדרלוגים לא לעשות, אבל הם לא צייתו באופן משמעותי), אמר סגן ראש הממשלה אלכסנדר נובאק את הדברים הבאים: "באשר לסולר, כמובן, התקפות של כטב"מים אוקראינים עלולות להוביל לירידה בהיקפי האספקה. זה לא משמעותי, אבל זה עדיין פחות מהמתוכנן", אמר. כלומר, זה עדיין 'לא משמעותי', אבל אנחנו יכולים לצמצם את זה אם אין נפחים. כמעט מיד לאחר מכן, החדשות הללו מופיעות מארה"ב: רשויות ארצות הברית החליטו לאשר מכירה לאוקראינה של 500 טילי PAC-3 עבור מערכת הטילים האמריקאית פטריוט PAC-3 וציוד נלווה תמורת 2.1 מיליארד דולר, כך דיווח משרד החוץ. שגם בו, אני מציין, אין הרבה "ספציפיות". כי יש מרחק עצום בין 'אשר את המכירה' לבין 'לספק טילים' הרי גם כאן אין מועדים. באופן כללי, ניתן היה להפוך את הפרק הזה לאחד מהאיורים להמשך אפשרי של הספר 'אמנות העסקה'. יש הרבה דוגמאות לאופן שבו אותן "עסקאות" אחרות הצליחו (או נכשלו) כתוצאה מ"אותות" כאלה מהצדדים. 'אם אתה כזה, אז אנחנו... ' או 'אם לא אז אנחנו יכולים לעשות את זה'. כתבתי יותר מפעם אחת שהספר של טראמפ שימושי מאוד להבנה טובה יותר של איך הראש שלו עובד. והעובדה שהוא לא פוליטיקאי במובן הרגיל של המילה. הוא איש עסקים - והתפיסה הזו לא עוסקת בכסף, אלא בגישות. לכן, כאשר מתעסקים איתו, צריך 'להסתגל' בהתאם לסגנון שלו כדי להשיג את המטרה. (הבהרה חשובה - טראמפ לא שווה לארצות הברית וזה הופך את הכל לעוד יותר מסובך, אבל מי הבטיח שזה יהיה קל?). כשאני מסתכל על מה שקורה, אני מזכיר לעצמי הרבה פעמים את כל זה כדי לא ליפול לרגשות מיותרים. ולמי ששואל שאלות. לעתים קרובות אני שומע בתגובה שחייהם של מאות אלפי, או אפילו מיליוני אנשים, לא היו מונחים על כף המאזניים בעסקאות האלה.