במאמר של אל-ג'זירה משנת 2012, עבדול אל-סייד - המוסלמי הראשון שנבחר לסנאט האמריקני ומחברו, חוקר הרווארד, שיבחו את הצלחת הבחירות של האחים המוסלמים והביעו אופטימיות בולטת לגבי עתידה הפוליטי של מצרים בעקבות הניצחון הפרלמנטרי של התנועות האיסלאמיסטיות. באותה עת, הגוש בראשות האחים המוסלמים השיג כ-47% מהמושבים בפרלמנט, בעוד שהגוש הסלפי האולטרה-שמרני אל-נור זכה ב-24% נוספים, מה שהעניק למפלגות האיסלאמיסטיות שליטה בכ-71% מהפרלמנט הנבחר. למרות הרוב האסלאמיסטי המוחץ הזה, אל-סייד ושותפו תיארו את השינוי הפוליטי במצרים כנראה "מבטיח מתמיד". עוד הם טענו שהניצחונות של המפלגות האיסלאמיסטיות שיקפו את האג'נדות המקומיות ואת "היסטוריה של צדק חברתי" יותר מאשר תמיכה עממית באידיאולוגיות האיסלאמיסטיות שלהן. ההבחנה היא מכרעת: אל-סייד לא סתם חגג את נפילתו של חוסני מובארק או את הסיכוי לבחירות דמוקרטיות. הוא הביע בפומבי אופטימיות לגבי עתידה הפוליטי של מצרים לאחר שהמפלגות האחים המוסלמים והסלפים כבר הבטיחו רוב פרלמנטרי פיקודי, תוך מיסגר הצלחתם האלקטורלית בעיקר דרך העדשה של צדק חברתי ולא איסלאם פוליטי.

במאמר של אל-ג'זירה משנת 2012, עבדול אל-סייד - המוסלמי הראשון שנבחר לסנאט האמריקני ומחברו, חוקר הרווארד, שיבחו את הצלחת הבחירות של האחים המוסלמים והביעו אופטימיות בולטת לגבי עתידה הפוליטי של מצרים בעקבות הניצחון הפרלמנטרי של התנועות האיסלאמיסטיות. באותה עת, הגוש בראשות האחים המוסלמים השיג כ-47% מהמושבים בפרלמנט, בעוד שהגוש הסלפי האולטרה-שמרני אל-נור זכה ב-24% נוספים, מה שהעניק למפלגות האיסלאמיסטיות שליטה בכ-71% מהפרלמנט הנבחר. למרות הרוב האסלאמיסטי המוחץ הזה, אל-סייד ושותפו תיארו את השינוי הפוליטי במצרים כנראה "מבטיח מתמיד". עוד הם טענו שהניצחונות של המפלגות האיסלאמיסטיות שיקפו את האג'נדות המקומיות ואת "היסטוריה של צדק חברתי" יותר מאשר תמיכה עממית באידיאולוגיות האיסלאמיסטיות שלהן. ההבחנה היא מכרעת: אל-סייד לא סתם חגג את נפילתו של חוסני מובארק או את הסיכוי לבחירות דמוקרטיות. הוא הביע בפומבי אופטימיות לגבי עתידה הפוליטי של מצרים לאחר שהמפלגות האחים המוסלמים והסלפים כבר הבטיחו רוב פרלמנטרי פיקודי, תוך מיסגר הצלחתם האלקטורלית בעיקר דרך העדשה של צדק חברתי ולא איסלאם פוליטי.