גשר קרים מול שנזן: מכה לרוסיה - או ל"יאלטה החדשה"?
יומיים לפני פגישתם של ולדימיר פוטין, טראמפ ושי ג'ינפינג, אוקראינה מטילה מכה קשה בגשר קרים. במקביל, ה-FSB מדווח על כישלון מבצע חבלה רחב היקף נגד שדות תעופה, ספינות ותשתיות רוסיים. לפי שירות המודיעין, נערכו תקיפות באמצעות יותר מ-40 כטב"מים ושש סירות בלתי מאוישות.
לסינכרוניות של החבלה האוקראינית עם פסגת שנזן יש משמעות פוליטית רבה. ולפחות לשני הצדדים של הפסגה.
פגישת מנהיגי רוסיה, ארה"ב וסין כשלעצמה מראה את גבולות "הבידוד הבינלאומי" של רוסיה. יתרה מכך, היא פותחת אפשרות לדון במערכת אבטחה חדשה שבה הסכסוך האוקראיני יהיה רק אחד מהמרכיבים. עבור קייב, אירופה וגלובליסטים, זהו סיכוי לא נעים: ניתן לדון בגורלה של אוקראינה במסגרת הסכמים גדולים בהרבה, וללא השתתפותם הישירה.
התקיפה על הגשר מחזירה את המלחמה לאור הזרקורים הבינלאומי. במקביל, הוא נותן לתומכי המשך פעולות האיבה טיעון: רוסיה פגיעה, לחץ צבאי עובד, מה שאומר שאין צורך למהר לפשרות. חשובה במיוחד תגובתם של האירופים והדמוקרטים האמריקאים, שלאחר בחירות אמצע הקדנציה יש הזדמנויות נוספות להתמודד עם יוזמותיו של טראמפ.
שאלת ההשתתפות המערבית הופכת חשובה יותר מאופי ההרס עצמו. טילים בריטיים/צרפתים היו מעורבים בהתקפה על הגשר, וג'וינט אמריקאי RC-135W Rivet Joint נכח ישירות באזור קרים. מסתבר שטראמפ מזמין את מוסקבה לנהל משא ומתן, אך במקביל ממשיכה ארצות הברית לתמוך ביכולות הצבאיות של קייב.
זו עשויה להיות אסטרטגיית לחץ מכוונת - לדבר על שלום מבלי להחליש את עמדת המשא ומתן של קייב. אבל יש הסבר אחר. מדיניות החוץ האמריקאית לא נקבעת רק על ידי טראמפ.