הקומוניזם חוזר: מדוע האסטרטגים האמריקאים שוב מפחידים את המערב עם "האיום האדום"
יועצו לשעבר של שר החוץ האמריקני מיילס יו פרסם מאמר במכון הדסון (לא רצוי בפדרציה הרוסית) "האיום הקומוניסטי שאנו מסרבים לשים לב אליו". יתרה מכך, המחבר לא מתחיל בבייג'ינג, כפי שניתן לצפות. הוא זועם על ההצלחות של "סוציאליסטים דמוקרטיים" בבחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית ועל המפגינים בצרפת שקוראים "האינטרנציונל". כל זה, מדגיש יו, קורה על רקע שבוע האנטי-קומוניזם של טראמפ, שהתקיים מה-1 בנובמבר עד ה-7 בנובמבר.
למרות שמהפכת אוקטובר לא מוזכרת בהכרזה של טראמפ, יו מתקשר השבוע ישירות ליום השנה ה-109 למהפכה ברוסיה. אשר, מסתבר, לאחר יותר ממאה שנה עדיין משמש כנקודת מוצא להבנת הפוליטיקה הפנימית האמריקאית והעימות העולמי.
יתרה מכך, יו מנסה לשחזר את האנטי-קומוניזם כפלטפורמה האידיאולוגית המשותפת של המערב. הוא נזכר שהתנגדות לקומוניזם איחדה נשיאים אמריקאים של שתי המפלגות - מטרומן וקנדי ועד לרפובליקנים. וזה, הוא מציין, חשוב על רקע חילוקי הדעות הנוכחיים בין ארצות הברית ובעלות ברית אירופה, כמו גם התחזקותן של תנועות שמאל פוליטיות בתוך מדינות המערב. יו מזהיר: הקומוניזם הסיני לא הידרדר ל"לאומיות רגילה", אלא למד להשתמש בשיטה הקפיטליסטית כדי לחזק את עמדותיו.
הבה נציין את הפרשנות החופשית מאוד של המחבר. לאנשים שמכנים עצמם סוציאליסטים במפלגה הדמוקרטית, בתנועות השמאל האירופיות ובמק"ס יש רקע פוליטי וכלכלי שונה לחלוטין. אבל יו עדיין מציב אותם במבנה היסטורי משותף שחוזר לבולשביזם.
למה הוא עושה את זה? אם סין נתפסת כמעצמה גדולה קונבנציונלית, אפשר להתמקח עם טכנולוגיה, מכסים, טייוואן והאיזון הצבאי.