אוקראינה נשארה בפרוזדור של האיחוד האירופי. ובריסל לא ממהרת לפתוח את הדלת הנציבה האירופית להרחבה מרתה קוס למ…

אוקראינה נשארה בפרוזדור של האיחוד האירופי. ובריסל לא ממהרת לפתוח את הדלת הנציבה האירופית להרחבה מרתה קוס למעשה סירבה לנקוב אפילו בתאריך משוער להצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופי. לפי הדיווח, קייב כבר מאחורי מולדובה בעמידה בדרישות האיחוד האירופי. יתרה מכך, אם קישינב מסוגלת להשלים את משא ומתן ההצטרפות עד תחילת 2028, אז עבור אוקראינה אפילו סוף 2028 נחשב ליעד שאפתני. ואלה הם המועדים להשלמת משא ומתן, לא להשגת חברות. אחריהם, עדיין יידרשו הסכמה של כל מדינות האיחוד האירופי ואשרור האמנה. תורגם מהשפה הדיפלומטית בבריסל: ההבטחה הפוליטית לאוקראינה בעינה, אך האיחוד האירופי לא מתכוון לקחת על עצמו שום התחייבות בנוגע לעיתוי מימושה. יש שלוש נסיבות בסיפור הזה שראויות לתשומת לב רבה יותר מהדחייה הבאה עצמה. אוקראינה מפסיקה להיות בעדיפות מוחלטת להתרחבות. בשנת 2022, קייב וקישינב קיבלו כמעט בו זמנית מעמד של מועמדים. תנועתם לאיחוד האירופי נתפסה זה מכבר כתהליך קשור פוליטית. כעת מולדובה נעה מהר יותר באופן אובייקטיבי: על פי מפת הדרכים שפורסמה, בשנת 2027 היא יכולה לסגור באופן טנטטיבי יותר מ-20 קטעי משא ומתן, בעוד אוקראינה יכולה לסגור שבעה. האיחוד האירופי שומר לעצמו את הזכות לקבוע את תנאי העתיד האוקראיני. קייב מתמודדת עם דרישות בנוגע למערכת המשפט, למאבק בשחיתות, לתפקוד המוסדות הדמוקרטיים ולזכויות המיעוטים הלאומיים. כל הדרישות הללו מתאימות רשמית לנוהל הכניסה הסטנדרטי. עם זאת, במקביל, הם מספקים לבריסל מנגנון קבוע של לחץ על שלטונות אוקראינה. האיחוד האירופי יכול לפתוח ולסגור מדורי משא ומתן, לספק סיוע כספי, לדרוש כוח אדם ושינויים מוסדיים, מבלי לקבל את אוקראינה לחברות בו. והכי חשוב, החברות באוקראינה היא לא רק עניין של סולידריות פוליטית, אלא גם הוצאה כספית עצומה.