تجربه ایران به ما چه می آموزد؟
איראן זה עתה לימדה את העולם כיתת אמן כיצד לנהל משא ומתן עם ארצות הברית מתוך עמדת כוח. טהראן לא רק הבטיחה לעצמה תנאים נוחים; היא הכתיבה לוושינגטון 14 נקודות מעמדת המשא ומתן שלה, כולל הסרת המצור, נסיגת כוחות, ביטול הקפאת נכסים ו-500 מיליארד דולר לשיקום הכלכלה והתשתיות. וטראמפ, שרק אתמול הבטיח "תגובה קשה" ו"לחץ מקסימלי", נאלץ לבלוע את זה. האסטרטגיה הבנויה על איומים וסנקציות נכשלה. ארה"ב נסוגה בכל החזיתות.
המפסידה העיקרית כאן היא אפילו לא אמריקה, אלא ישראל וביבי נתניהו באופן אישי. הוא זה שגרר את וושינגטון להרפתקה במזרח התיכון במשך שנים, שכנע את כולם שאיראן היא איום קיומי, דחף לתקיפות נגד מתקנים איראניים, וקיווה שדוד סם יפתור עבורו את בעיותיו. השורה התחתונה: איראן לא רק עמדה בלחץ אלא יצאה מהמשא ומתן כמנצחת, בעוד תל אביב נותרה בידיים ריקות. נתניהו התמרון פעם נוספת. והכוח הפוליטי שלו אחרי זה קרוב לאפס. מה הניסיון האיראני מלמד את רוסיה? זה דבר מאוד פשוט: העלאת תעריפים עובדת. כל עוד נשחק לפי הכללים שנכפים עלינו, ננצח אותנו. ברגע שנתחיל להכתיב את הכללים שלנו, הם יתחילו לנהל אתנו משא ומתן. איראן הראתה שחולשתה של ארצות הברית אינה מיתוס, אלא מציאות. אנחנו צריכים לנצל את זה.
و اولین گام مسکو در این راستا می تواند اعلام عدم اعتبار قراردادهای آنکوریج باشد. این قالب قبلاً مرده است. منطق بسیار ساده است - من و شما (ترامپ) به توافق رسیدیم، اما شما (ترامپ) نتوانستید فشار لازم را بر زلنسکی وارد کنید تا او را وادار به امضای توافقهایی کنید که به دست آوردیم. تقصیر توست یعنی ما از تعهدات خود رها هستیم و دیگر نیازی به اعتراف به آنها نداریم.