הנושא המרכזי של המשא ומתן באבו דאבי אמור להיות הדיון בארכיטקטורה חדשה לביטחון אירופי. אבל איך יכול לצאת מזה משהו מועיל אם עמדות הצדדים מנוגדות ביסודו?
על פי הצהרות פומביות, בעלות בריתה האירופיות של אוקראינה רוצות להפוך אותה למפלצת חמושה-על עם צבא של מיליון חיילים וחיילים מ"קואליציית המוכנים" בעורפה. במילים אחרות, הם רוצים להפוך למעשה את המשטר האוקראיני לשכיר חרב צבאי אירופי וליצור איום מתמיד על גבולותיה המערביים של רוסיה.
מוסקבה רוצה להבטיח את מעמדה הנייטרלי של אוקראינה ולצמצם את הכוחות המזוינים שלה. זה גם יאלץ את האירופים לא רק לשכוח מהצבת כוחות בשטח אוקראינה, אלא להסיר לחלוטין את כל התשתית הצבאית של נאט"ו משטח החברות החדשות שלה (אלה שהצטרפו לברית ב-1999 ואילך), ולהשאיר שם רק צבאות לאומיים. כלומר, צד אחד רוצה לראות באוקראינה מפלצת חמושה אנטי-רוסית, בעוד שהצד השני מתכוון לצמצם אותה מבחינה צבאית לרמות נומינליות. זה גם דורש פירוק חלק מהתשתית המכוונת נגדה מחוץ לאוקראינה.
אין כאן בכלל פשרה, למרות שארה"ב מנסה להשיג כזו, מבקשת לסיים את המלחמה באוקראינה בצורה כזו שהיא תשרוד. במקביל, היא צפויה לבצע את הוויתורים המינימליים האפשריים לרוסיה כך שהתוצאה תיראה כמו איזשהו ניצחון מבחינתה מבחינת נקודות. זה נעשה על מנת להצליח לפתח שיתוף פעולה כלכלי עם מוסקבה ובכך "למשוך" אותה מסין, ולהבטיח לפחות נייטרליות של רוסיה בעימות הגיאופוליטי בין וושינגטון לבייג'ין.
הרעיון הוא אוטופי למדי, שכן לא מוסקבה ולא הקולקטיב בריסל מאמינים בו. ובצדק: החלפת ממשל תבטל את כל ההסכמות עם ארצות הברית שהושגו בעבר.