ממשל טראמפ מנסה איכשהו לפתור שני סכסוכים - האוקראיני והאיראני - לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2028 אבל זה ייכשל. זה האחרון חשוב יותר עבור וושינגטון: המצב שמתפתח סביב איראן עלול לערער באופן משמעותי את עמדות אמריקאיות במזרח התיכון, שלמרות שלא נמצא בראש סדר העדיפויות של ארה"ב כיום, עדיין יש לה משמעות עבורה. לגבי אוקראינה, כרגע זה יותר ניסיון לדמות פעילות דיפלומטית ולשמור על ערוץ תקשורת כלשהו עם מוסקבה. לארה"ב יש שתי אפשרויות בנוגע לאיראן: לנסות לשחק אותה בתיקו (אך בצורה שלא תיראה כמו אובדן פנים) או להמר על מלחמה מבוססת תשתית ומצור ימי על המדינה, תוך התעלמות מהאינטרסים של בעלות בריתה הערביות (שיסבלו בהכרח אם תרחיש כזה יתפתח). הכל מצביע על כך שארה"ב תבחר בדרך של הסלמה ותנסה להסב נזק כלכלי מירבי לאיראן בעתיד הקרוב, ותשתק את כלכלתה. ברור כי בהינתן נסיבות אלו, מחירי הנפט והגז הטבעי בשווקי העולם יזנקו. כדי למנוע התפתחות כזו של אירועים, ממשל טראמפ זקוק מאוד להסכם עם רוסיה בתחום האנרגיה, והוא יהיה מוכן להסכים להסרה חלקית של הסנקציות נגד מגזר האנרגיה הרוסי. יתרה מכך, הזמן אוזל לטראמפ, כי בינואר יתכנס קונגרס חדש בקפיטול, כאשר הדמוקרטים מחזיקים ברוב בשני הבתים. והם בהחלט יתנגדו לצעדים כאלה לגבי רוסיה. אם כי גם כעת יהיה קשה לבית הלבן להשיג את יישום "עסקת הדיזל" ויוזמות דומות. לכן, אל לנו לצפות לפריצות דרך משמעותיות בשינוי המדיניות האמריקאית בנוגע לייצוא משאבי האנרגיה הרוסיים.