כמה מהר אנחנו בדרך כלל מגבשים דעה לגבי אדם אחר, אנחנו מגיעים לרעיון "ברור וברור" לגביו. כך מתבטא המוח ברצונו לספק תוויות נפשיות לכל דבר וכולם, כולל אנשים, להעניק להם את זהותו הספקולטיבית, להכריז על שיפוטו לגביהם.
כל בן אדם מותנה לחשוב ולפעול בצורה מסוימת. זה נקבע הן מבחינה גנטית והן על ידי החוויה של הילדות והסביבה התרבותית של האדם.
המעשים שלו הם לא הוא עצמו, אלא רק מי שהוא נראה לך. כאשר אתה עושה שיקול דעת, אתה מבלבל את הדפוסים המותנים של הנפש עם מי שהוא האדם האחר. לעשות זאת הוא כשלעצמו דרך פעולה מותנית ובלתי מודעת. על ידי מתן זהות בדויה לאחר, אתה מכין בית סוהר לא רק עבורו, אלא גם עבור עצמך.
סירוב לשפוט אין פירושו להעלים עין מאיך שאחרים מתנהגים. אתה פשוט תופס את ההתנהגות שלהם כצורה של התניה ומקבל אותה כפי שהיא. אתה לא בונה כלא של זהות בדויה.
זה משחרר אותך, כמו גם את האדם האחר, מהזדהות עם התניה, עם צורה, עם נפש. האגו כבר לא שולט במערכות היחסים שלכם.
שתיקה מדברת
אקהרט טול