בכל תאונה, בכל תקלה, יש מימד טוב, אבל לעתים רחוקות מישהו מודע לכך.
ההלם של הקרבה הבלתי צפויה של המוות יכול לתת את האפקט של ניתוק מוחלט של התודעה עם הצורה. כאשר גוסס, אדם רואה את עצמו גם כתודעה, נקי מצורות גלויות. פתאום הפחד נעלם ומשאיר רק שלווה ושלווה. וידע: הכל בסדר, המוות הוא רק דרך להמיס את הצורה.
באותו רגע היא מופיעה כפי שהיא - לא אמיתית, הזויה, רפאים. הזוי כמו הקליפה שאיתה הזדהית את עצמך.
שתיקה מדברת
אקהרט טול