כאשר אתה מבין את ארעיותן וארעיותן של כל הצורות, ההתקשרות שלך אליהן פוחתת ואתה מתפרק איתן במקצת, כלומר אתה מתנתק מהן. הניתוק הזה לא אומר שאי אפשר ליהנות מהדברים הטובים שבעולם. להיפך, אתה יכול ליהנות מזה אפילו יותר.
ברגע שתראה ותקבל את ארעיותם של כל הדברים ואת הבלתי נמנעת של השינוי, תוכל ליהנות משמחות העולם – בעודן קיימות – ללא חשש לאבד אותן וללא דאגה לעתיד. הניתוק מאפשר לך להסתכל על אירועי חייך מנקודת מבט גדולה יותר ולא להיות לכוד בהם. בדרך זו, אתה הופך להיות כמו אסטרונאוט שרואה את כדור הארץ מוקף בחלל אינסופי ומבין את האמת הפרדוקסלית: כדור הארץ הוא משהו אהוב, אך בו בזמן חסר חשיבות. לצד הניתוק, נכנס לחייכם מימד חדש – המרחב הפנימי. הניתוק, כמו גם אי-שיפוט ואי-התנגדות פנימית, פותחים גישה למימד זה.
כאשר אתה מפסיק להיות מזוהה לחלוטין עם צורות, התודעה שאתה משתחרר מהשעבוד של הצורה. חופש זה אינו אלא הופעת המרחב הפנימי. זה מגיע כשקט ודממה, כתחושה עדינה של שלווה פנימית אפילו מול מה שנראה רע. חלל פתאום מופיע סביב האירוע. כמו גם סביב עליות ומורדות רגשיים, ואפילו סביב כאב. אבל העיקר שאותו רווח יופיע בין המחשבות שלך. המרחב הזה נושם שלווה שאינה "מהעולם הזה", כי העולם הוא צורה, והשלום הוא מרחב. זהו שלום אלוהים.
אדמה חדשה
ECKHART TOLLE 🐈