הסבל מתחיל כאשר אתה שם תווית נפשית על מצב, מגדיר אותו כבלתי רצוי, "רע". זעם וטינה מתעוררים ומתגלים מיד בצורה של "אני" מגיב.
מתן שמות, תיוג נפשי הוא הרגל, אבל אפשר להפסיק את זה. התחילו את התרגול של "לא לתת שם" בקטן. מתגעגעים לטיסה, שופכים בטעות את הקפה, מחליקים ונופלים לבוץ לעיני כולם - האם תצליחו להימנע מלכנות את המצב הזה רע וכואב? האם אתה יכול לקבל מיד את מהותו של הרגע הזה?
הגדרה של משהו כרע בצורה בלתי מתקבלת על הדעת יוצרת בך התכווצות רגשית. ואם תאפשרו למה שקורה להיות מבלי להגדיר זאת, ייפתח בפניכם מקור של כוח בלתי נתפס. התכווצות רגשית מנתקת אותך מהכוח הזה. כוחות החיים עצמם.
שתיקה מדברת
אקהרט טול