כמה חולפת היא כל חוויה, כמה חיינו חולפים... האם יש לפחות משהו שאינו נתון ללידה ולמוות, לפחות משהו נצחי?
תחשוב: אם היה רק צבע אחד - נניח כחול - וכל דבר בעולם היה צבוע על ידו, אז הוא עצמו לא היה קיים. אחרי הכל, משהו צריך לפחות לא להיות כחול כדי שהצבע הזה יהיה מובחן. אחרת, זה לא נבדל בשום דבר, מה שאומר שהוא לא קיים.
באותו אופן, יש צורך במשהו יציב ומתמשך כדי שהארעיות של כל האובייקטים והתופעות יבואו לידי ביטוי. במילים אחרות, אם הכל, כולל אותך, היה ארע, איך היית יודע על זה? ואם אתה מבין ומעיד על הטבע החולף של כל הצורות (כולל שלך), האם זה אומר שיש בך משהו שאינו נתון לריקבון?
בגיל עשרים אתה מרגיש שהגוף שלך חזק ונמרץ. וכעבור שישים שנה - חלש וזקן. וחשיבתך תשתנה יותר מפעם אחת במהלך פרק הזמן הארוך הזה. אבל התודעה שמכירה את גופך כצעיר או מבוגר ורואה את השינויים בנפש אינה ניתנת לשינוי. זה הנצח בך. המודעות עצמה. החיים האחד חסרי הצורה. האם אפשר לאבד את זה? לא, כי אתה זה.
שתיקה מדברת
אקהרט טול