איזה מזג אוויר מגעיל&33;

הוא אפילו לא טרח לענות לשיחה שלי&33;

שוב היא מאכזבת אותי&33;

הסיפורים הנצחיים שאנו מספרים לעצמנו ולאחרים, לרוב בצורה של קינות מרות. באופן די לא מודע, הם מורכבים בצורה כזו שמאשרת את ה"אני" הכרוני הפגום שלנו - דרך ה"נכונות" שלנו ו"הטעות" של אחרים. "להיות צודקים" מעמיד אותנו בעמדה של עליונות נתפסת, ומחזק את אשליות האגו. הוא זה שיוצר לנו אויבים, כי הוא צריך אותם כדי להגדיר את גבולותיו. אפילו מזג האוויר מתאים לו למטרה זו.

מסקנות מהירות והצטמצמות רגשית אחראים ליחסים מותאמים אישית ומשקפים מבחינה מכנית עם אנשים ואירועים בחייך. אלו הן צורות של סבל שנוצר בעצמו, אך הן אינן מופיעות לך ככאלה. כמובן, הם מספקים את האגו&33; זה תמיד מחזק את עצמו עם תגובות וקונפליקטים אוטומטיים. תחשוב כמה החיים היו פשוטים בלי הסיפורים האלה.

יורד גשם.

זה לא התקשר.

היא לא באה שוב.

שתיקה מדברת

אקהרט טול