פרויד, יונג, בודהה וישו נפגשו פעם. לא, זו לא תחילתה של בדיחה. אלה ארבעה מבטים על מגיפה אחת שהורסת את כדור הארץ. מגיפה של חרדה. ובעוד אנשים לבנים "מחפשים משהו בחוסר מנוחה", מורים גדולים נתנו לנו מזמן מפה איך לצאת מהגיהנום הזה...
באחד מספריו, קארל יונג מדבר על שיחה עם מנהיג שבט אינדיאני. הצ'יף ציין שהוא חש שרוב האנשים הלבנים אכזריים, עם פרצופים מתוחים ומבטים עזים. "הם תמיד מחפשים משהו," אמר ההודי. -מה הם מחפשים? אנשים לבנים תמיד רוצים משהו. הם תמיד חרדים וחסרי מנוחה. אנחנו לא יודעים מה הם צריכים. אנחנו חושבים שהם משוגעים". הנטייה לדאגה מתמדת התעוררה, כמובן, הרבה לפני לידתה של הציוויליזציה התעשייתית המערבית, אבל דווקא בציוויליזציה המערבית, שהתפשטה היום כמעט לכל הגלובוס, כולל רוב מדינות המזרח, הנטייה הזו באה לידי ביטוי בחומרה מיוחדת. זה היה קיים בתקופתו של ישו, ושש מאות שנה לפני לידתו, במהלך חייו של בודהה והרבה לפניו.
"ומי מכם, על ידי אכפתיות, יכול להוסיף אפילו אמה אחת לגובהו? - ישוע שאל את תלמידיו. "אז, אם אינכם יכולים לעשות את הדבר הקטן ביותר, מדוע אתם דואגים לגבי השאר?"
בודהה הטיף שיש לחפש את מקור הסבל ברצונות האינסופיים שלנו.
כאשר ההתנגדות להווה לובשת צורה של מחלה קולקטיבית, היא קשורה קשר הדוק לאובדן התפיסה המודעת של ההוויה. התנגדות זו היא הבסיס של הציוויליזציה התעשייתית הבלתי אנושית. פרויד, אגב, גם זיהה את קיומה של נטייה לדאגה מתמדת ותיאר אותה בספר "הציוויליזציה וחוסר שביעות הרצון שלה". עם זאת, הוא לא הצליח לראות את סיבת החרדה ולהבין שהוא יכול להשתחרר ממנה. החולשה האוניברסלית הזו הולידה ציוויליזציה אומללת ותוקפנית מאוד, שהפכה לאיום לא רק על עצמה, אלא על כל החיים על הפלנטה.
הכוח של עכשיו
ECKHART TOLLE 🐈