אקהרט טול על איך הוא הבין מה קרה לו

אקהרט טול על איך הוא הבין מה קרה לו

הייתי בן 29. כלפי חוץ, הכל לא נראה אידיאלי, אבל נסבל. רק בפנים שררה חושך גמור. לא ידעתי למה אני כל כך לא מרוצה.

ואז עלתה המחשבה: "אני כבר לא יכול לחיות עם עצמי".

ובאותו רגע משהו הקיש. פתאום לקחתי צעד אחורה מהמחשבות שלי ושאלתי: "אם אני לא יכול לחיות עם עצמי, אז מי זה ה"אני" הזה ומי זה ה"אני" הזה?" לא הייתה תשובה ברמה המנטאלית. אבל משהו קרה ברמת הניסיון. הייתה הפרדה של המחשבה מהתודעה שהתגלמה בה.

למחרת בבוקר התעוררתי ולא הבנתי כלום. שום דבר לא השתנה בחיי. אותה לונדון. אותו מטרו. אותן נסיבות. אבל בפנים שררה שלווה עמוקה להפליא.

הייתי באוטובוס, הסתכלתי על ההמולה של העיר – והכל היה שליו. לא הבנתי מה קרה.

לקח כמה שנים להבין. פעם דיברתי עם נזיר זן. הוא אמר:

"זן בעצם מלמד לא לחשוב, אלא להיות ער."

ואז זה התחוור לי. איזו אמת פשוטה.

מה שחוויתי כשלום היה למעשה התכווצות חזקה של החשיבה. חשבתי בערך 80% פחות מבעבר.

80% מהמחשבות פשוט נעלמו. זה לא אני שנעלמתי - הרעש האינסופי שלקחתי לעצמי נעלם.

רוב הזמן זו הייתה רק מודעות. קלטתי את סביבתי, וברקע הייתה מודעות אילמת. אין מחשבות על זה. אין דירוגים או שיפוטים.

עדיין יכולתי לחשוב כשהייתי צריך. אבל החשיבה הנרקיסיסטית האינסופית שאנשים נאחזים בה נעצרה. החיפוש אחר עצמו דרך מחשבות נעצר. כל זה נעצר.

מתוך הרצאות

ECKHART TOLLE 🐈

את הטקסט המלא של הרצאה זו ניתן לקרוא במועדון הסגור שלנו.