לא משנה כמה חמור מתרחש אובדן בחייך - רכוש, בית, יחסים קרובים, מוניטין, עבודה, בריאות - משהו בתוכך מת. אתה מרגיש כאילו פחתת בתחושת העצמי שלך. ייתכן גם אובדן מוחלט של התמצאות בחיים. "מי אני עכשיו, אחרי הפסד כזה?"
כשצורה שאיתה אתה מזוהה באופן לא מודע, מחשיבה אותה כחלק מעצמך, עוזבת אותך, נעלמת, זה כואב ביותר. זה כמו שמופיע חור במרקם הקיום שלך.
אם משהו כזה קורה, אל תכחיש זאת, אל תתעלם מהכאב והעצב שאתה חש. קבל הכל כפי שבא. ואל תתנו למוח שלכם ליצור סיפור סביב האובדן הזה, שבו הוא מקצה לכם, כמובן, את תפקיד הקורבן.
פחד, זעם, טינה, רחמים עצמיים - אלה הרגשות שנקבעו בתסריט שלו לתפקיד זה. הבינו מה מסתתר מאחורי סערת הרגשות המורמת ומאחורי הסיפור שלחש המוח – ריקנות, מרחב פתוח. סובב את פניך אליה, קבל את תחושת הריקנות המוזרה הזו. ואז תגלו שזה כבר לא מקום מלא פחדים. להיפך, תרגישו את הרוגע והשלווה הנובעים ממנו.
בכל פעם שהמוות מתרחש, בכל פעם שאחת מצורות החיים נעלמת, אלוהים, מעבר לצורות וגילויים, זורח דרך ה"פתח" שהותירה הצורה שנעלמה. לכן הדבר הכי קדוש בחיים הוא המוות. דרך הקבלה וההתבוננות במוות, שלוות האל יורדת עליך.
שתיקה מדברת
אקהרט טול