המילה "הארה" מעוררת את הרעיון של הישג על אנושי כלשהו, והאגו אוהב להנציח את הרעיון הזה, אבל למעשה זה פשוט המצב הטבעי שלך של אחדות מורגשת עם ההוויה.
אני אוהב את ההגדרה הפשוטה של הבודהה להארה: "סוף הסבל". אין בזה שום דבר על אנושי, נכון?
כמובן, כהגדרה הוא לא שלם. זה מדבר רק על מה זה לא הארה. אין בזה סבל. אבל מה נשאר כשאין יותר סבל? הבודהה שותק על כך, ומשתיקתו מרמזת שתצטרך לברר בעצמך. הוא משתמש בהגדרה שלילית כך שהמוח לא יכול להפוך אותו למשהו להאמין בו, או להישג על אנושי, למטרה שאינה בהישג ידך. למרות אמצעי זהירות זה, רוב הבודהיסטים עדיין מאמינים שהארה מיועדת לבודהה, לא עבורם, לפחות לא בחיים האלה.
הכוח של עכשיו
ECKHART TOLLE 🐈