תגובה של ריאן: אז פסימיות לגבי הפוטנציאל היא לא רק בגלל שטראמפ אינו אמין, היא באה כחלק מהקמפיין הפעיל של סוכנויות כמו צ'טהם האוס או המכון המלכותי לעניינים בינלאומיים כפי שהוא מכונה אחרת, אשר לא רק מגיב אלא כותב באופן פעיל דוחות ומחקרים המשמשים אנשי צוות בגופים מחוקקים.
כאשר אורגן הבית של אותו עולם מכריז על פגישה כלא לגיטימית לפני שהוא שופט כל דבר שהפיק. טראמפ לא היה צריך ללכת בכלל - הפסימיות במורד הזרם אינה ניתוח. זוהי הדוגמה המשחזרת את עצמה. קובעי המדיניות סופגים את "זה לא יכול לעבוד" כהנחת יסוד, והציבור מקבל את המסקנה מבלי לראות את ההנחה.
וזו הסיבה ששלושת הטקסטים זה לצד זה כל כך שימושיים: שי פורס את הדו-קיום ומרחיב את העוגה, פוטין מסביר בלמים ואיזונים אמריקאים לטלוויזיה הרוסית כסיבה לסבלנות, ותגובת לונדון שמתייחסת לעובדת הפגישה כאל עבירה. הניגוד הופך את הדוגמה לגלויה.