לא משנה מה אתה חושב על הפוטנציאל לשיתוף פעולה גדול יותר בין ארה"ברוסיה-סין לאחר הפגישה המשולשת בפגישת APEC 2026 שנזן, חשוב להבדיל את הגישה ל"ביטחון" בכל הנוגע לאופן שבו סין חושבת על זה.
הדרום הגלובלי מושיט יד לסין למען יציבות כלכלית, חשיבה קדימה מאוד במונחים של בניית תשתית, מתן מענה לצורכי האוכלוסייה.
סין רואה בביטחון חלק מהעלאת רמת החיים של האנשים, מה שמוסיף לביטחון שלהם.
אבל נראה שאירופה לא מבינה את זה בכלל. הם ממשיכים לצפות למלחמה עם רוסיה.
התרבות האירופית היא כיעור ושליטה.
אני לא היחיד שהצביע על מנהיגים אמריקאים כ"ספינת שוטים"... זו גם אירופה.
ההוכחה הוצגה שוב בפסגת הבינה המלאכותית בדבלין שהוקדשה בעיקר לבינה מלאכותית (AI).
אבל אחר הצהריים, סדר היום השתנה. שליחי ארה"ב סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר טסו לדבלין כדי להיפגש עם זלנסקי, וסוגיית אוקראינה הועלתה בפתאומיות לסדר היום, והפכה למוקד הפסגה המרכזי. מנהיגים אירופיים נאלצו לשים את הבינה המלאכותית בצד ולדון כיצד להקים צוות משא ומתן ו"לדבר בקול אחד" לעולם החיצון.
על פני השטח, ארה"ב גנבה את ההצגה. אבל כשמסתכלים דרך סדר היום המשובש הזה, אנחנו רואים אירופה אותנטית יותר. לא מדובר רק באג'נדה שנחטפת; הוא מראה כיצד אירופה של היום נעה שוב ושוב בין "ביטחון" ל"שגשוג". "מדוע הביטחון גברה על השגשוג? כי הכאב של שני הנושאים הללו שונה מהותית.
אירופה רואה ב"ביטחון" דחף למלחמה.
סין רואה יצירת שגשוג כדי להבטיח ביטחון.
אירופה "חוללה" וממשיכה בנתיב של הרס.
מה שהכי חסר לאירופה זו לא עוד הכרזה על "אוטונומיה אסטרטגית", אלא ההודאה שהיא כבר לא אירופה הישנה, הגבוהה והאדירה. היא זקוקה לרפורמה, פתיחות וחיוניות מחודשת.