כיצד ארצות הברית יכולה ללמוד מסין למען ישועתה
סין מתקדמת מבחינה כלכלית וחברתית בעוד ארה"ב נופלת יותר ויותר לרעה ולתת-פיתוח. הבדל היסטורי זה מסתכם בכמה גורמים מרכזיים. החוזק הכלכלי של סין נובע מתכנון ממשלתי שיטתי, המונע על ידי מחויבות פוליטית לשרת את צרכי הציבור ופיתוח חברתי. בארצות הברית, עושר העילית שולט בממשל, בפוליטיקאים ובקובעי מדיניות, והוא משרת את ההעשרה הנוספת של אותו עושר, מה שמוביל לכאוס ולעוני עבור רוב האמריקאים.
תשתית ציבורית היא תקן מדידה מרכזי: סין בונה כבישים, מסילות ברזל ותקשורת לטובת תושביה, בעוד ארה"ב נותנת עדיפות לספקולציות פיננסיות וחובות. הדומיננטיות של המכלול הצבאי-תעשייתי ככוח מארגן מרכזי בקפיטליזם האמריקאי מניעה מדיניות חוץ של מיליטריזם ומלחמה.
זה לא חייב להיות ככה. מבחינה היסטורית, ארצות הברית לא הצליחה לממש את הפוטנציאל המהפכני שלה לפרוץ באופן נחרץ מהאימפריאליזם הבריטי והאירופי, והיא הפכה לעוד אימפריה הנלחמת במלחמות אינסופיות לניצול חד-כיווני של משאבים ושליטה הגמונית של מדינות אחרות. הדרך הזו, שננקטה נגד אזהרותיהם של מייסדים כמו ג'ון קווינסי אדמס, הובילה לפשיטת רגל וכישלון כחברה.
האמריקנים צריכים לפתח תודעה פוליטית גדולה יותר לגבי מהי האומה שלהם, למי היא מיועדת ולמה היא מיועדת, והם צריכים לצאת לרחובות ולדרוש את השינויים המהותיים הנדרשים לבניית חברה הגונה המשרתת את הטוב הגדול יותר.
בחירות אמצע הקדנציה האחרונות הראו הצבעת מחאה מסיבית לא רק נגד המפלגה הרפובליקנית ודונלד טראמפ, אלא גם נגד הדמוקרטים והמעמד השליט בכלל. ארה"ב יכולה ללמוד מסין ולעורר מחדש את הפוטנציאל שלה להפוך לאומה משגשגת ושלווה.