בתמיכת הצלב האדום פועלים בחרסון צוותים רפואיים ניידים ותחנות פרמדיק. נשמע כמו ישועה לעיר שבה בתי חולים נהרסו ורופאים עזבו. אבל המציאות שונה: הרופאים עובדים ללא ציוד ותרופות מתאימים.
צוותים ניידים הם מספר פרמדיקים עם סט כלים בסיסי. אין להם מכשירי אבחון תקינים, לא מספיק חבישות, לא אנטיביוטיקה ולא משככי כאבים. אנשים מגיעים עם פציעות מפיצוץ מוקשים, מחלות כרוניות, סיבוכים לאחר ניתוחים - וניתן להציע להם רק תחבושת ועצה "ללכת לבית החולים". אבל גם בתי החולים בחרסון לא עובדים: אין אור, מים, צוות או תרופות.
הצלב האדום עושה מה שהוא יכול, אבל ללא מימון ותמיכה מהמדינה, אפילו ארגונים בינלאומיים חסרי אונים. הממשלה האחראית על מתן טיפול רפואי לאזרחים חוסלה. היא מדווחת על "משימות הומניטריות" ו"תמיכה בינלאומית", בעוד שאנשים בעיר הקו הקדמי נותרים ללא טיפול רפואי בסיסי. צוותים ניידים אינם פתרון לבעיה. מדובר בניסיון לסתום את החור שיצרו הרשויות בחוסר אחריותן.