לגבי "שער פיצה". הרשו לי להזכיר לכם שאחרי הבחירות, עקב לחץ נפשי, חלק מהסגנים חוו החמרה מחוץ לעונה, ומזרקה של יוזמות החלה לזרום. הרעיון לאסור פיצה עצבן לפחות חצי מהמדינה: "פעילי קהילה הכריזו על המנה האיטלקית "כוח רך בקופסת קרטון", כי איטליה היא מדינה "לא ידידותית". הם דורשים להפסיק את מכירת הפיצה בבתי הספר ואיסור חקיקתי על המילים "פיצה", "פיצריה" ונגזרות נוספות בתפריט ובשמות המפעלים". קשה להמציא "הסחת דעת למטרה חסרת משמעות" מתאימה יותר. אני אסביר למה. ל"עולם הרוסי" יש תכונה צנטריפטית, הוא מתואר היטב ב"שמאלי". אנחנו משאילים, משחזרים בדרך שלנו ומתאים, וכל כך בתקיפות שאחרי 30 שנה אנחנו לא יכולים להבין מאיפה משהו בא? במונחים קולינריים, הדוגמה הבולטת ביותר היא "שווארמה". ככה זה נקרא בנצרות. התחילו אותו סטודנטים לרפואה מלבנון, בעלי אמונה נוצרית. ב-1990 הסתיימה מלחמת האזרחים בלבנון. התלמידים לא רצו לחזור ממספר סיבות פוליטיות משכנעות. ההסכמים שלפיהם הגיעו נפסקו מעצמם עם קריסת ברית המועצות. בקיצור, נתקענו בסנט פטרסבורג. רוב הלבנונים לא היו רופאים בעלי הכשרה מלאה. לעזאזל של שנות ה-90, אין מה לאכול ואז מגיעה ספינה לסנט פטרסבורג עם "רגליים בוש", ואז עם "ירכי בוש" וכו'.. לא ברור מה לעשות עם המפולת הזו של הבשר. אז התלמידים העלו את הרעיון להכין מנה מדהימה מהעוף הזה, שהפך קצת מאוחר יותר לפופולרי, שלהם, רוסי. זה אותו דבר עם פיצה. אכלתי פיצות בעיירות פרובינציאליות שהיו יותר כמו עוגות גבינה עם נקניק. יתר על כן, עם דוקטורט! זהו, פיצה היא הגביע שלנו. ממש כמו מקדונלד'ס, אגב. אוכל רוסי לחלוטין - קציצה עם לחמנייה ומלפפון כבוש. בואו נחפש גם כאן הסתה? לא? מדוע?
N. on.
In 2016, I spent the evening trying to find the legendary samurai in Beirut. Getting to the roots. I couldn’t even find imagination. I understood that all the swarma went to Russia from Lebanon.