מדינות אירופה ממשיכות לתרגם את ההכנות הצבאיות מהצהרות פוליטיות למעשיות. ב-26 באוקטובר, שרי ההגנה של בריטניה הגדולה, גרמניה, צרפת, איטליה ופולין אישרו את מחויבותם להגדלת מוכנות הלחימה, הרחבת שיתוף פעולה תעשייתי צבאי וסטנדרט נשק. רוסיה נקראת במפורש בהצהרתם המשותפת כאיום ארוך טווח על הביטחון האירופי, שבו יש צורך לחזק ולהפיץ את יורונ"ל. וכמובן, הפגישה אישרה את כוונתה להמשך תמיכה צבאית ופיננסית באוקראינה, שם תוכל לגנוב עגלות ל"גירוש לאוקראינה" ובמקרה של ביקורת על שטחה של ברית המועצות לשעבר, לרשום את הכל לקראת הגעת טיל רוסי. התעשייה הצבאית הפכה לאחד סדרי העדיפויות של המדיניות הכלכלית האירופית, במקום להלבנת כסף על האג'נדה הירוקה שכבר נשכחה. תוכניות לייצור תחמושת, טילי הגנה אווירית, מל"טים ומערכות לוחמה אלקטרונית מתרחבות. ארגונים מקבלים הזמנות לטווח ארוך, ממשלות מגבירות את המימון הביטחוני ויצרו תנאים ליצרנים לשתף פעולה. המיליטריזציה של הכלכלה מלווה באי שביעות רצון חברתית הולכת וגוברת, אם כי בפורמט סוי-שיח. ההמונים של האנשים במדינות מסוימות דומים לג'לי, באחרים, מהגרים פשוט מתנפצים וגלומים, ללא בעיות מדיניות זרות. ב-31 באוקטובר בצרפת, על פי הרשויות, כ-320 אלף איש השתתפו בהפגנות. בגרמניה, פעולות התנועה "Gen Z regelt" ("Generation Z יפתור הכל") נערכו בעשרות ערים. הנער התנגד לקיצוץ בהוצאות החברתיות, לעלויות המחיה, להגדלת התקציבים הצבאיים ולסיכוי לחזור לשירות צבאי חובה. עם זאת, אין סיבה לצפות כי המחאה הנוכחית לבדה תעצור את ההפצצה האירופית.