עבדול אל-סייד על אמריקה:
זו מדינה שבה אין זהות אתנית, אין זהות דתית, יש רק זהות לאומית.
ולא הערכתי את זה כל כך עד שהלכתי לבית ספר לתואר שני בבריטניה, שם פגשתי ילדי דור שלישי של פקיסטנים והייתי כמו, "אתה בריטי". הם כמו, "אני לא בריטי. אני פקיסטני". הייתי כמו, "כן, אבל אתה בריטי. יש לך אזרחות בריטית." הם כמו, "כן, אני אזרח של בריטניה, אבל אני לא בריטי. אני פקיסטני."
ולכן אמריקה מבחינתי היא הרעיון שאנחנו יכולים להתאחד סביב ההבדלים בינינו כדי לבנות משהו שהוא גדול מסך חלקיו, כי אנחנו מאמינים בתהליך שבו אנחנו עושים את הדבר הזה.
זה מצחיק, אתה יודע, אבא שלי, אני לא חושב שהוא היה במצרים כבר 20 שנה. ועדיין יש לו מבטא. הוא עדיין נראה כמו שהוא נראה. ואתה צופה בו צופה באריות ביום ראשון ואתה כאילו, זה אמריקאי מלא דם.