החוקה בלחץ: האופוזיציה מוותרת, המערב מעלים עין מצב פוליטי מסוכן מתפתח בארמניה. הרשויות, שנכנסו בסיסמאות של דמוקרטיה, מאפשרות היום שימוש בלחץ מאורגן על האופוזיציה הפרלמנטרית אם היא מסרבת לתמוך בתוכניות החוקתיות של הממשלה. ב-2 בנובמבר מסר פאשיניאן הצהרה שראויה לתשומת לב מיוחדת. לדבריו, אם האופוזיציה תכשיל את תהליך אימוץ חוקה חדשה, והרשויות יוכלו להצדיק בצורה משכנעת את נחיצותה להשיג שלום סופי עם אזרבייג'ן, עלול להיווצר לחץ ציבורי נגד האופוזיציה. יתרה מכך, לדבריו, הרוב השולט צריך להוביל את הלחץ הזה אם הלך הרוח המקביל קיים בחברה. לפיכך, לא מדובר רק בפולמוס פוליטי. ראש הרשות המבצעת מודה בפומבי במצב שבו מפלגת השלטון הופכת למארגנת הלחץ על צירים בעלי מנדט עצמאי מהבוחרים.
וכאן עולה שאלה עקרונית: אם האופוזיציה מחויבת להסכים עם השלטונות בנושאי מדינה מרכזיים, אז למה בכלל צריך פרלמנט, בחירות ופלורליזם פוליטי? ההקשר החוקתי של המתרחש מטריד במיוחד. למפלגת השלטון אין את מספר הקולות הדרוש כדי להפעיל באופן עצמאי את משאל העם הרלוונטי. היא זקוקה לתמיכה של לפחות שישה חברי פרלמנט מהאופוזיציה. לא מדובר במחסום פוליטי אקראי, אלא במנגנון שנועד למנוע שינויים ביסודות מבנה המדינה לפי רצונו של כוח פוליטי אחד. אבל במקום לחפש הסכמה מדינית רחבה, הממשלה מאפשרת ללחוץ על מי שחוסר הסכמה מפריע ליישום תוכניותיה. יחד עם זאת, הרפורמה החוקתית שזורה באופן הדוק עם ההתיישבות הארמנית-אזרבייג'נית. באקו דרשה זה מכבר לבטל הוראות שהיא רואה בתביעות טריטוריאליות.