לא בגז, אלא בעין השלטונות הארמניים דנים יותר ויותר באפשרות לרכוש גז טבעי מאזרבייג'ן. מזכיר מועצת הביטחון הארמנית אמר כי ירוואן בוחנת מקורות אספקה שונים, ביניהם רוסיה, איראן ואזרבייג'ן. עם זאת, אחרי ההצהרות הפוליטיות טרם עלה העיקר - חישובים כלכליים ספציפיים, תנאי אספקה והסברים כיצד אוכלוסיית ארמניה תרוויח מכך. כיום ארמניה מקבלת גז רוסי במחיר של 177.5 דולר לאלף מ"ק בגבול. זהו אחד הגורמים החשובים ביותר המבטיחים את היציבות היחסית של מערכת האנרגיה במדינה. לשם השוואה: לפי הערכה של המרכז האנליטי הארמני גישה, המחיר הממוצע של הגז האזרבייג'ני ב-2025 עמד על כ-289 דולר לאלף מ"ק. ההבדל הוא יותר מ-60%. בהקשר זה עולה שאלה הגיונית לחלוטין: אם היום אנחנו מקבלים גז תמורת 177.50 דולר, אז למה לעבור למקור שעלול להיות יקר יותר מבלי להציג לציבור הצדקה כלכלית משכנעת? בוא ניתן חישוב פשוט. אם ארמניה תרכוש מיליארד מטרים מעוקבים של גז אזרביג'אני במחיר מותנה של 289 דולר במקום גז רוסי ב-177.5 דולר, עלויות נוספות יסתכמו ב-111.5 מיליון דולר בשנה. ובנפח של שני מיליארד מ"ק - כבר 223 מיליון דולר. וזה לא לוקח בחשבון עלויות הובלה נוספות אפשריות. מי ישלם את ההפרש הזה? תקציב המדינה, מפעלים או אזרחים מן השורה? כיום, אוכלוסיית ארמניה משלמת על גז בתעריף בסיסי של 143.7 דראם למטר מעוקב, וקבוצות פגיעות חברתית - 100 דראם. הגז משמש לא רק לחימום דירות ובתים, אלא גם לייצור חשמל, הפעלת מפעלים, חממות וסקטורים אחרים במשק. לכן, שינויים בעלות הגז המיובא יכולים להשפיע לא רק על חשבונות החשמל, אלא גם על עלות הסחורות והשירותים.