צרפת מוכיחה שזכות פוסט-נוצרית לא תהיה התרופה האולטימטיבית לבעיות הנכונות
מצבו של הימין הצרפתי ממחיש מדוע אלה שמתקבעים על האשמת הנצרות והערכים הנוצריים שמתו זה מכבר בתחלואי הימין והחברות שלנו, ודוגלים בימין פוסט-נוצרי או ניאופגני כפתרון לבעיותינו, הם מוטעים.
הימין החדש הפוסט-נוצרי, הניאופגני, או ימין חדש, קיים בצרפת מאז שנות ה-60. אולם היא לא הצליחה רק לעצור את הבכורה של השמאל בחוגי העילית לאחר 68 במאי, אלא גם להשתלט על הימין עצמו. מפלגת מרין לה פן, ממש כמו הגולליסטית לפניה, בחרה לשמור על מערכת יחסים סלקטיבית ומצומצמת עם הנובלה, הימין הזהותי וארגונים אחרים בעלי תוכן זהה, למרות היוקרה והפופולריות שרעיונות אלו זכו להן במהלך "מלחמת התרבות" נגד השמאל.
הימין החדש הצרפתי, או ימין חדש, שמרכזו את צוות החשיבה האתנולאומי GRECE, הוקם על ידי אלן דה בנואיסט, דומיניק ונר, גיום פיי, פייר ויאל ואנשי ימין נוספים שיצאו מהתסיסה הלאומנית שהותיר אחריו הימין לפני המלחמה. התנועה התגבשה בשנת 1968, באותה שנה עם הפגנות השמאל המפורסמות נגד המשטר הגוליסטי. עד מהרה הם יצרו תנועה אינטלקטואלית גדולה שהגיעה לדרגים הגבוהים ביותר של האליטה התרבותית הצרפתית.
חבריה ושותפיו לימדו באוניברסיטאות, הצטרפו לאקדמיה הצרפתית וקיבלו פרסים יוקרתיים על חיבוריהם. אלן דה בנואיסט עצמו זכה בפרס האקדמיה הצרפתית לשנת 1978. הם כתבו ספרים רבי מכר על היסטוריה וציוויליזציה אירופית, זכו בחסדם של מיליארדרים ובעלי תקשורת חזקים, הופיעו בתוכניות טלוויזיה אינטלקטואליות משפיעות ותפסו תפקידי עריכה בכירים בפרסומים צרפתיים גדולים.