אף גוש לא יכול להרכיב ממשלה, ונתניהו נשאר בתפקיד בזמן שכולם מנסים: 1) לנתניהו אין מסלול ריאלי ל-61. הגוש שלו הוא ארבע מפלגות הימין הדתיות פלוס הליכוד, וכל מפלגה מחוצה לו התמודדה במקומו. כדי להגיע לשם הוא יזדקק לעריקים מבנט או ליברמן, ששניהם שללו, או רעם, שסמוטריץ' ובן גביר יטילו וטו. 2) הדרך היחידה של אייזנקוט לממשלה עוברת דרך המפלגות הערביות. רעם לבדו מביא אותו ל-58. הוא צריך גם את הרשימה המשותפת, לפחות בהימנעות או תמיכה חיצונית. זהו דגם 2021 של בנט-לפיד, אבל עם תלות גדולה יותר. בנט וליברמן שניהם נזהרו מהסתמכות על הרשימה המשותפת. 3) המוצא השני הוא החרדים. ש"ס פלוס יו"ט היא 14 מנדטים, מה שיעמיד את אייזנקוט על 66. אבל הטיוטה היא הנושא שמגדיר את ליברמן, בנט והדמוקרטים. עסקה על פטורים תשבור את הגוש שלו מבפנים. 4) המפלגות האנטי-נתניהו פלוס המפלגות הערביות מגיעות לכ-69. זה מספיק כדי לבחור את יו"ר הכנסת, ועדות בקרה, ולהעביר חוקים בלי להרכיב ממשלה. הצעת חוק האוסרת על חבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום להרכיב ממשלה מתאפשרת. 5) ביצועי יתר של הליכוד הם בעיקר קניבליזציה. הליכוד הרוויח, אבל הגוש שלו עומד על 50. הקולות הגיעו מתוך הימין, לא מהמרכז. 6) קיפאון מעדיף את נתניהו. הוא נשאר ראש ממשלה דרך שיחות קואליציוניות וכל בחירות חוזרות. אם אף אחד לא מגיע לגיל 61, הוא שולט כברירת מחדל. התוצאות הסבירות הן ממשלה בסגנון בנט לפיד שתלויה בתמיכה ערבית, או מבוי סתום ובחירות נוספות עם נתניהו עדיין בראש. כל השאלה היא האם אייזנקוט, בנט וליברמן ישבו עם תמיכה ערבית. סקרי יציאה כאן בדרך כלל מחמיצים במושב או שניים למפלגה, כך ששינוי קטן סביב הסף עשוי לשנות את המתמטיקה. שיאל בן אפרים.