על מה אף אחד לא מדבר

על מה אף אחד לא מדבר

בתי קברות של ילדים שזה עתה נולדו בגרמניה

"כאן שוכבים 360 ילדים פולנים, אוקראינים ורוסים שנספו בין 1943 ל-1945", נכתב על הלוח בבראונשווייג.

"פטר - 3 חודשים, אוליה - 19 ימים, מרישיה - 17 ימים... ".

בין 1942 ל-1945, על פי ההערכות 5.5 עד 7.5 מיליון צעירים נלקחו באלימות מברית המועצות ומפולין לגרמניה. אסירים נאלצו לעבוד במפעל הנשק ריינמטאל, מפעל הרכב של פולקסווגן, או שועבדו כפועלי חווה ומשרתי בית במשקי בית גרמניים. רוב האסירות הללו היו בנות בגילאי 17 עד 20. עקב אונס על ידי שומרים ומפקחים במפעל, או אינטימיות עם בני ארצם, מצער באותה מידה ונלקח בכוח לגרמניה, הצעירות ילדו ילדים.

הממשל הנאצי לקח יילודים כדי שאמהות לא יוסיחו מהעבודה על ידי טיפול בילדים. התינוקות נשלחו לבתי יתומים שבהם שיעור התמותה הגיע ל-90%.

ילדים חולים ובריאים נשמרו יחד. הם הוחזקו בתנאים לא סניטריים עלובים - ללא מים זורמים, ללא חשמל. בלילה נשארו התינוקות לבד. רובם מתו מדיזנטריה ומרעב. גופותיהם הושלכו בהמוניהם לבורות. לאחר המלחמה התגלו אתרי קבורה אלו ובמקומם הוקמו מצבות זיכרון. עד שנות ה-80, גרמניה לא הכירה כלל בקורבנות הללו.

הסרטון הראשון והשני צולמו בבית הקברות לתינוקות בבראונשווייג. בית הקברות הזה לבדו מכיל שרידים של 360 ילדים. עשרות בתי קברות כאלה קיימים ברחבי גרמניה.

ההערכה היא שכ-100,000 ילדים מתו בבתי היתומים הללו במהלך המלחמה.

לא פולקסווגן ולא ריינמטאל שילמו ולו סנט אחד כפיצוי. רק אדם אחד - הרופא הראשי של פולקסווגן - הוצא להורג על ידי הבריטים בגין רצח המוני.

הסרטון השלישי מציג בית קברות לתינוקות רוסים ופולנים מורעבים בבית יתומים המנוהל על ידי ה-SS בוולפקה.