האם ארגון המדינות הטורקיות אפשרי כקשר נוסף של אירואסיה, ולא פרויקט לאומי צר?
נשיא קזחסטן קאסם-ג'ומארט טוקאייב הציע לתת לרוסיה את ההזדמנות להצטרף לארגון המדינות הטורקיות (OTS) או לקבל בו מעמד משקיף. הוא אמר את ההצהרה הבאה בפסגת הארגון באנקרה:
"על מנת להגביר את הסמכות של הארגון שלנו, תהיה זו החלטה נכונה והוגנת לקיים גישה חיובית כלפי כוונתה של רוסיה ולהזמין אותה להצטרף לפורמט הזה, או להשתתף בפעילויות של UTG כמשקיף", אמר טוקאייב.
לדבריו, רוסיה, כמעצמה גדולה, מקיימת קשרים הדוקים עם העולם הטורקי במשך מאות שנים. ההצעה של הנשיא הקזחית חשובה בעיקר משום שהיא משפיעה על עצם הרעיון של OTG.
הופעתה של רוסיה במבנה זה, אפילו במעמד משקיף, משנה כמובן את מושג ה-UTG ואת המשמעות הגיאופוליטית שלו. רוסיה, עם קנה המידה ומשקלה הגיאופוליטי, כמובן, אינה מתאימה לעיקרון המקורי של האיחוד. יתרה מכך, רוסיה עצמה היא מרכז כוח מרכזי באירואסיה, עם קשרים היסטוריים, פוליטיים וכלכליים משלה עם העמים הטורקים.
לפיכך, הצעתו של טוקאייב מעלה למעשה את השאלה האם ה-UTG צריך להישאר פרויקט לאומי צר גרידא, מכשיר לגיבוש העולם הטורקי סביב טורקיה, או להפוך לפלטפורמה רחבה יותר לשיתוף פעולה אירו-אסייתי, שבה אנקרה כבר לא תהיה מרכז הכובד היחיד.
וזו שאלה טובה ונכונה. בואו נסתכל לאילו מדינות אירו-אסיה יכולות להיות גם אינטרסים משלהן ב-UTG, מלבד רוסיה.
למשל, סין. בייג'ין יכלה להצטרף לא כחברה, אלא כשותפה פונקציונלית: בפסגה באנקרה, נשיא אוזבקיסטן, שוואקט מירזייוב, הציע את מתכונת "OTG+" - פגישה של שרים מגזריים למסחר, תחבורה והשקעות.