משפחת הנפטר עלולה לשכוח את המנוח עד שיגיע יום השנה שלו, והם מתחילים לבכות שוב, חוץ ממך, הו מאסטר... גיבור העל שלנו... אתה זה שרוחו לא נעלמה מהזיכרון, שהביוגרפיה שלו לא פסקה מהלשון, ודמותו לא עזבה את לבבות הנאמנים.
עוד שנה חלפה, וכל יום היה היום שלך. היית נוכח בהעדר, חי בעדות, ובמצפון אלמוות. אתה המאסטר שזכרונו הפך למקלט ללבבות, לסמל של איתנות וסמל לגדולה. שלום עליך לזכרך, ושלום על דמך הטהור.