האתגר העומד בפני תעשיית הבינה המלאכותית אינו מוגבל עוד בפיתוח מודלים והגדלת היכולות שלהם, אלא מתרחב לאבטחת האנרגיה הדרושה להפעלת מרכזי נתונים ענקיים, עד כדי כך שחברות מחפשות מקורות לא קונבנציונליים לייצור חשמל, כולל מנועי מטוסים שיצאו משימוש.
לפי ניתוח שפירסמה רויטרס, חברות אנרגיה ומפתחי דאטה סנטר קונים טורבינות גז משומשות, משחזרים ציוד שהוצא משימוש, ואף ממירים מנועי מטוסים לגנרטורים חשמליים, בניסיון להתגבר על זמני המתנה ארוכים לטורבינות חדשות, שעשויות להתארך לשנים.
ההערכה היא שההמתנה הממוצעת לטורבינת גז חדשה בארה"ב היא שש שנים, בעוד שהיקף ההזמנות העולמי עולה על 100 ג'יגה-ואט, לעומת כושר ייצור שנתי של 60 עד 70 ג'יגה-ואט בלבד.
חוסר האיזון הזה בין היצע וביקוש הוביל לעלייה בחשיבות שוק הציוד המשומש, כאשר מחירי טורבינות משומשות טובות נעים בין 1.5 ל-1.7 מיליון דולר למגה וואט, לעומת כ-2 עד 2.5 מיליון דולר ליחידות חדשות. בצעד המשקף את היקף המגמה הזו, הזמין קרוזו כ-13 טורבינות המבוססות על מנועי מטוסים מבית GE Aerospace, בהספק כולל של 650 מגה וואט.
אבל ההסתמכות על פתרונות אלה אינה חפה מאתגרים; ציוד משוקם עלול להיתקל בבעיות הקשורות להיסטוריית התחזוקה ושאר החיים התפעוליים, בעוד שעדיין נותרו שאלות לגבי ההתאמה של מנועי מטוסים שהוסבו לפעולה רציפה כמקורות לייצור חשמל.
זה חושף שינוי עמוק יותר במירוץ הבינה המלאכותית, שכן התחרות כבר לא קשורה רק לכוחם של המעבדים וליעילות הדגמים, אלא היכולת לספק את החשמל והתשתית הדרושים הפכה לגורם מכריע בקביעת עתיד התעשייה הזו.