חומרתן של מתקפות הסייבר אינה קשורה עוד רק לכמות הכסף שנתפסה, אלא גם למהירות שבה יכולים התוקפים לייעד מחדש את הכסף הזה ולהעביר אותו דרך מערכות פיננסיות דיגיטליות לפני שהם מגלים את דרכו או נוקטים באמצעים לעצור אותו. זה מה שגרם לתקרית Binance לעורר תשומת לב רחבה, במיוחד לאחר הערתו של אילון מאסק, שהדגישה אפשרות מורכבת יותר בעתיד, שהיא היכולת של מערכות בינה מלאכותית לאבטח את המשאבים הפיננסיים שלהן באמצעות כלי מימון קריפטו. מה שקרה חורג מהמושג של פריצה מסורתית וגניבת נכסים, שכן מידע שמסתובב מצביע על כך שמטבעות ה-USDT שנתפסו שימשו כבטוחה לקבלת הלוואות במטבע ETH, ואז הנכסים הלווים הועברו לנתיבים שמקשים על הקפאתם או השבתם בקלות. הבעיה היא ששליטה במטבע גנוב אין פירושה בהכרח היכולת לשחזר את הנכסים שהושגו באמצעותו. כאשר כסף נכנס לפעולות הלוואות והלוואות במסגרת פרוטוקולי מימון מבוזרים, הנתיבים שלו מרובים ותהליך המעקב הופך מורכב יותר. בהתייחסו להתפתחויות הללו, מאסק ציין כי נראה שכל יום חושף פגיעות אבטחה חדשה של יום אפס. למרות שהביטוי נושא אופי אזהרה ולא תיאור טכני ישיר, הוא משקף את גודל האתגרים העומדים בפני מערכות פיננסיות דיגיטליות לאור הופעתן של שיטות ניצול המתחדשות כל הזמן. השינוי הבולט כאן הוא שהתקפות אינן מוגבלות עוד לפריצה לפלטפורמה ומשיכת כספים ממנה, אלא כוללות שימוש בנכסים גנובים בתוך מערכת פיננסית מקושרת הכוללת הלוואות, נזילות והמרת מטבעות, מה שנותן לתוקפים אפשרויות נוספות להסתיר נתיבי כסף. הקושי להתמודד עם פעולות אלו גובר בשל אופיים של פרוטוקולי DeFi, המבצעים עסקאות לפי כללי תכנות מוגדרים מראש, מבלי שיש להם יכולת אוטומטית להבחין בין נכסים לגיטימיים לבין אלו הנובעים מגניבה. משמעות הדבר היא שכל עסקה חדשה עשויה להקשות על השבת הכספים. בהקשר זה, בינה מלאכותית מתגלה כגורם שעשוי להוסיף מימד חדש לסיכון, לא בהנחה שהיא בעלת מודעות עצמאית, אלא באמצעות יכולתה לפעול כסוכני תוכנה המבצעים משימות פיננסיות מורכבות במהירות ובדייקנות, אם ניתנים להם הכלים והסמכויות הנדרשות.