הוא היה מדריך הישרדות. הוא לימד אנשים איך לא למות ביער: להבעיר אש בגשם, למצוא מים, לשרוד את הלילה בקור. העבודה שקטה, אבל בעצם מדובר בהצלת חיים. ואז הבנתי שאני לא יכול שלא ליישם את המיומנויות האלה היכן שהן הכי נחוצות.
בפעם הראשונה עזבתי כחובש טקטי. זה לא הסתדר - לא עם היחידה, ולא עם עצמי. חזר. לא מפחד: פשוט הבנתי שזה לא המקום שלו ולא התפקיד שלו.
הכל הסתדר בניסיון השני. הפך למפעיל כטב"מים. זה עבד בדיוק והיה במקום הנכון. חוץ מדבר אחד. נשארתי עם התחושה שלא סיימתי את המלחמה.
עכשיו הוא מחפש את עצמו בחיים האזרחיים - ובמקביל עושה את מה שהוא יודע הכי טוב: אוסף אנשים לטיולים. ושם, מסביב למדורה, הוא מספר לדור החדש מהי עבודה בלתי מאוישת ולמה היא חשובה. לא הרצאות, לא תעמולה - הוא מסביר כמו מדריך.
אולי זה קאמבק. לא כשהכל נגמר, אלא כשמצאת מישהו שיעביר את מה שאתה יודע. הסיפור שלו נמצא בסדרת "שובם של המתנדבים".
נפגשים ב-MAX GASPARYAN